קיסטון ארה"ב נ' לוינשטיין - ינושבסקי ואח'

פסק די ן

1.התובעת הינה בעלת זיכיון מחב' KEYSTONE העולמית לבנות קירות תמך מסוג "קיסטון". הנתבעות 1,2 הינן חברות פרטיות שהתאגדו לשותפות. בין התובעת לשותפות נחתם ביום 13/6/01 הסכם לבנית קירות תמך ברח' ויצו בחיפה. התמורה לעבודה הוגדרה כפאושלית, נסמכת על כתב כמויות, בסכום של 1,600,000 ₪ למעט סעיפים ספציפיים שהוחרגו. מתוך הסכום האמור- 451,451 הוא מחירו של קיר התמך.

2.העבודה עלתה על שרטון, בין בגין צו הפסקת עבודה שנינתן בבית המשפט לעניינים מקומיים בחיפה, בין משום סכסוך בין השותפים, ובין משום דרישות לפינוי פסולת שהצטברה במדרון ועוד. ביום 13/3/03 הודיעה התובעת, שעבודתה הוקפאה וחודשה, והיא אף החזיקה בידיה שיק מחולל של השותפות, כי לא תחדש את העבודה.

3.התובעת הגישה את תביעתה כנגד השותפות ומנהלי יחידי השותפות וטענה כי ניהלו מו"מ שלא בתום לב, התווכחו ביניהם וגרמו בסופו של יום לכישלון הפרויקט.

4.הואיל וטענות הצדדים התמקדו , בין היתר בתחום ההנדסה, מונה המומחה מר ישראל דוד אשר בחן את החשבון הסופי שהגישה התובעת ואת העבודות שביצעה, על מנת לקבוע איזה סכום מגיע לתובעת, אם בכלל. המומחה הגיע למסקנה כי התובעת זכאית לסכום של 504,420 בערכי יום ההסכם, אליהם יתווספו התייקרויות וריבית פיגורים מוסכמת מהיום שנועד לתשלום ואילך.

5.ביום 13/6/10 ניתן פסק דין חלקי, הדוחה את התביעה כנגד הנתבעים 3-5. ב"כ התובעת עותר כי יינתן פסק דין כנגד הנתבעים 1,2 על פי קביעת המומחה. הנתבעות מתנגדות לכך.

6.טענות התובעת:

התובעת טוענת כי כבר בתחילת ההליך התווה בית המשפט את הדרך בה תוכרע התובענה לפיה יפוצל הדיון ותתבררנה טענות התובעת והנתבעות 1,2 באשר ליחסים שביניהן, ובשלב השני תתברר חבותם של הנתבעים 3-5.

לטענתה, לצורך כך מונה המומחה, שסמכויותיו הוגדרו מראש והוא אף נחקר על חוות דעתו. בית המשפט אף אישר בארבע הזדמנויות ובשלשה מותבים כי חוות הדעת היא סופית ואינה ניתנת לערעור.

לשיטתה, משפטר בית המשפט את הנתבעים 3-5, עליו לאמץ את מסקנות המומחה שלא נסתרו בחקירתו ולפסוק את הסכומים שקבע. ב"כ התובעת התייחס בסיכומיו הקודמים (בשאלת היריבות) גם לשאלה זו, והתובעת הפנתה גם לסיכומיה אלה.

7.טענות הנתבעות

הנתבעות טוענות כי המומחה אינו בורר וחוות דעתו כפופה לשיקול דעתו של בית המשפט. לשיטתן קביעותיו של המומחה מנוגדות לחוק ואין לקבלן. עוד נטען כי חוות הדעת, והגדרת סמכויות המומחה אינם מקיפים את מלוא המחלוקת בין הצדדים.

לגוף העניין טענו כי היתר הבניה שהומצא לתובעת בטרם החלו העבודות קובע במפורש, כתנאי מתנאי ההיתר, כי על מבצע העבודות לבנות קיר תוחם בחלק התחתון של המגרש למניעת התדרדרות שפך לואדי. לגרסתן הוצא צו הפסקת העבודה על ידי העירייה לאחר שזו הבחינה בדרדרת. לעניין זה קיבל המומחה את טענת התובעת כי קיום תנאי ההיתר לא היה חלק מההתקשרות ולכן אין להטיל עליה את האחריות להוצאת צו הפסקת העבודה. לשיטת הנתבעות, מורה החוזה כי התובעת תשמש "כקבלן ראשי באתר" ובכך קיבלה עליה לבנות על פי היתר הבניה, ולאו דווקא על פי המסמכים (תכניות וכתב כמויות) שקיבלה מהנתבעות.

8.עוד טוענות הנתבעות כי המומחה הכריע בשאלות שלא הוסמך לפסוק בהן והנוגעות למחלוקת בין הצדדים. כל למשל, טוענות הן כי המומחה הוסמך לקבוע "האם חלו עיכובים בביצוע העבודות ומי אחראי לכל עיכוב בביצוע העבודות", אך לא הוסמך לקבוע את המשמעות של התארכות העבודות או את הנפקות הכספית שלהן.

9.זאת ועוד, הנתבעות טענו כי מגיע להן קיזוז ו/או השבה של ריבית שחויבו בה בגין התקופה בהן הופסקה העבודה עקב מחדלי התובעת. לגרסתן לא הוסמך המומחה, לא נתבקש ואף לא בדק בפועל את נזקיהן וכי אלו לא נתבררו על ידו כלל. לשיטתן, שמשנטענה על ידן טענת קיזוז, הריהי כתביעה שכנגד שיש לבררה, על כל סעיפיה, באמצעות שמיעת ראיות.

10.בנוסף טענו כי בקשתה של התובעת למתן פסק דין כבר נדחתה, ונקבע כי תישמענה ראיות נוספות, ומכיוון שלא הוגשה בר"ע על ההחלטה, אל לו לבית המשפט לשנות מהחלטתו הקודמת.

11.דיון

בעת שהגישו הצדדים את הסיכומים לעניין חבות המנהלים התייחס ב"כ התובעת גם לעניין חוות הדעת. משביקש , לאחר מכן, פסק דין כנגד הנתבעות על פי חוו"ד וסיכומיו, סירבתי לבקשה, מתוך כך שהנתבעים לא התייחסו לעניין זה. משהשלימו הצדדים את טיעוניהם, ולאחר שחזרה התובעת על בקשתה, הבהרתי כי לכאורה לא נותרו עוד ענינים עובדתיים השנויים במחלוקת, וטענותיהם המשפטיות של הצדדים יועלו בסיכומיהם. לבקשת הנתבעות ניתנה להן רשות להתנגד על מנת להראות לבית המשפט כי נותר צורך בהבאת ראיות בעניין כלשהו. משבחנתי את מכלול הפרוטוקולים וההחלטות הקודמות, מצאתי כי אין כל מניעה במתן פסק דין סופי, ולפיכך ניתן פסק הדין- כדלהלן.

מן הראוי לילך עקב בצג אגודל ולעקוב אחר השתלשלות העניינים בתובענה על מנת להראות כי לא נותרו שאלות שבמחלוקת שטרם התבררו, וכי ניתן וצריך להכריע במחלוקת , על פי המסמכים והראיות המצויים בתיק בית המשפט ובהתאם להחלטות קודמות.